A different take on Israel and Other Important Issues

Archive for October, 2014

Sadness – The Root of Evil

Sadness – The Root of Evil

A categorically erroneous misunderstanding crept into Judaism as some point in our history and that categorically erroneous misunderstanding served as the basis of the errors even further afield in both Christianity and Islam.

That fateful mistake was the idea that sin and evil are original and that in order to be Godly and attain God-consciousness, one my battle sin and evil directly.

While sin and evil need to be eradicated and will certainly compound not only one’s culpability, but also one’s misery; sin and evil are not the crux of the problem and the Cosmic War is not good vs. evil.

Sin and evil are not original. They are derivative – and what they are derivative of is unhappiness. Sadness is the root of all evil.

We have been told that one can be a good and yet unhappy person. That is a lie and a dangerous one at that. There is no unhappy person who will not, sooner rather than later, come to sin and to hurting others. Unhappy people do not sin and hurt because they are wicked, but because the pain of their unhappiness drives them to distraction. Their judgment is impaired, their vision is clouded and they are desperate to alleviate their pain. Unhappy people cannot love properly and this lack of love and its accompanying agony will cause them to take many drastic measures to escape their pain. Unhappy people will, invariably, hurt those they love and who love them.

Unhappy people who inevitably drawn to sad, macabre and even shocking things because being unhappy dulls their senses. They need “peak experiences” and “shockers” to feel. Such experiences give their half-dead hearts a jolt and, for an instant, they feel alive. Witness how many good, but sad, people on the internet ruminate about corruption, war and all sorts of real and imagined horrors. They think they are fighting corruption with their “awareness” and making others “aware”. In truth, they are watering the root of evil with their sad tears, feeding it with their sad emotions and artificially enlivening it with their anger. They also invite others to do so along with them – thus providing ample food and mead and negative energy for evil.

We cannot attack sin and evil directly, then. We must cut them off at their root – that root being unhappiness.

Unhappiness is our natural tendency and melancholy our natural state. To attain and be able to sustain unconditional JOY in the heart, i.e., JOY that is not contingent on anything and JOY which we do not crave because if feels good, but want to achieve because *the World needs the high energy levels of JOY to be beautiful*, an the ultimate moral-spiritual achievement.

The Hebrew word Mashiach (Messiah) is naught but Simcha – meaning Happiness. Mashiach has never been anything but sheer JOY. To those who are unhappy, the idea of ecstatic JOY seems so far off that they come to all sorts of imagining about what (or who) it is. Mashiach is always at our doorstep. We have only to open our hearts to JOY, the high levels of JOY whence high “energy” emanates and creates beautiful worlds and we are in the Messianic Days.

One might ask: Why did this error occur and how?

The level of unconditional JOY we are capable of determines the nature and intensity of the Light that we create. When unhappy Jews read the Torah, which is the Book of Life and the template from which all the worlds proceed; they created a dim, weak slow and unhappy light.
That light flows in one direction only. So, when the Torah is read in the dim light of unhappiness, the Text is dark, the letters seem to occur one after the other in only one direction and one’s ability to interpret what one is seeing is radically reduced and hindered.
On the basis of their semi-blindness, they came to all kinds of dim and grim ideas of what the Torah says and what is written in it.

When one’s Heart is in a state of ecstatic JOY, the Light that one creates in that state of JOY is alive, allows for far deeper viewing, it dances, it does cartwheels, it jumps to and fro and it frolics. In such light, the Text of Torah appears very differently. The letters dance, jump and rearrange. The Text can be read in many orders of sequence, one’s view is far deeper because the Joyous Light is so penetrating that it allows us to see within.

The truth is, Jewish Law forbids anyone who is in a state of mourning and/or pathological melancholy to learn Torah precisely because they are incapable of seeing anything but the dimmest, grimmest interpretation of Torah – but that prohibition is routinely ignored.
Unfortunately, it is those dim, grim and highly contracted views that have made their way into translation.

Joy, like its opposite, misery, loves company. Those in a state of sustained, unconditional JOY want others to feel the same and contribute to creating a high-energy, vibrant, colorful and Just world. People in a state of JOY are not driven by selfish or unwholesome desires and want everyone else to be the very best they can be as well.

JOY is a decision we make over and over again. It is a Supreme Act of Divine Will and the ultimate Victory.

Doreen Ellen Bell-Dotan, Tzfat, Israel




There are a number of people who hold “outstanding moral debts” against me and their claims are justified. Dan and I went out to dinner this evening and, I admit; a pall of sadness began to descend upon me thinking about this. I thought: How can I be in a state of Joy when there are people who I love who are justifiably angry at me and I don’t see a way to make amends? What right do I have to be Happy if others are unhappy because of things I did?
And then I saw in a flash: In a state of sadness, I most certainly will not be on a level of insight and “energy” high enough to be able to generate a solution. All I will do is be sad as a penance, but that will bring about no rectification.
Only then will I have a hope of reaching the Creative Moral Intelligence needed to find a solution to these problems.
We need to attain and sustain Joy not because it feels good. I’ll say that again. We need to attain and sustain Joy not because it feels good.
We need to sustain Joy because it is our only chance of reaching the Wisdom necessary to rectify our Worlds.
I am not talking about being in a state of blissful ignorance. I am talking about being on the highest level of creative moral intelligence that we can so as to be able to see the solutions to problems that we cannot see from lower levels.
God *doesn’t* require that we suffer and make ourselves miserable creatures because we have made mistakes stemming from the fact that we were unhappy. That thinking is wholly in error, it’s cruel and it’s useless and history proves that it does not fix anything.
We need to attain JOY not for ourselves but for the Creation.

חורבן בתי המקדש


חורבן בתי המקדש

המילה בית היא חילוף של המילה בתי. האמירה חורבן בית מכריחה את האמירה חורבן בתי בו-זמנית.
היש קטסטרופה יותר נוראית מאשר חורבן בתי? אין דבר יותר כואב. אין דבר יותר קורע את הלב ומוציא את המעיים.

איך דבר כזה יוכל להתרחש בעולם?

כשיהודים השונאים את הנקבה מהרהרים בכל מיני השמצות בבתי המדרש נגד בנות הם מעצימים את השנאה נגד הבנות בבריאה ובתודעתם.
בזמן המשגל, אותם היהודים השונאים את הנקבה, ובכלל זה אותה הנקבה איתה הוא נאלץ, לדעתו, “לעשות מצווה בלית ברירה” (אריין ארויס, כמו שאומרים) יוצרים זרע. הזרע נוצר מהמחשבות במח הזכר בשעת המשגל. תאי הזרע הם המחשבות העיוניות של הזכר שבשעת ההפריה יתחילו להתפתח לעובר ברחם אמו. כתוצאה משינון המחשבות השליליות לגבי הנקבה, נולדים בנים בהם טבועה שנאת הנקבה ובנות נולדות עם שנאה עצמית מולדת.

חורבן הבית הראשון היה כנגד ההשמצות אודות לילית שהרהרו בהם.
חורבן הבית השני היה כנגד ההשמצות אודות חוה שהרהרו בהם.
הבית השלישי אינו מוקם כי עד היום הזה עדין מיחסים לבנות ישראל כל מיני פגמים ובכך מקללים את בנות ישראל שהן המקדש.

והנה אמתו של הדבר:

לילית = 480 = מולדת = תלמוד

חוה = 19 = הוגה

לילית חוה = 499 = גופי הנשמה = כל מקדש

שרה = 505 = לילית וחוה = הלכה למעשה

ישראל = 541 = אלה שרה = אלה לילית וחוה
= אמך

בני ישראל = 603 = משה רבנו = אלה בני לילית וחוה

הבית השלישי הוא תקון חורבן הבנות. אני ממליצה לכם, בני ישראל, להתחיל לבנות אותו ראשית כל בלבבותיכם.

ראש השנה של שנת שמטה


ראש השנה של שנת שמטה

תקחו את האמת שמיד תראו במלוא ובשיא הרצינות. הפעם ראש השנה לא כאילו ולא דמי ולא תרגילים ולא הכנה לקראת. הפעם עדת ישראל עושה ראש השנה על אמת.

ראש = 501 = אך = אשר

השנה = 360 = שני = נשי = יצר עולם שמחה = 1359 = 360
= עולם שמחה מכל דור

ראש השנה = 861 = אסף = לאלף
= תקן ימים = תקן סתר
= אשר נשי = ראש נשי
= אסם צדוק = קרן הצדק קרן ימים = 2859 = 861
= אני נשמתי = אנו כל בית ישראל נשמתי = 1860 = 861
= אני המטמון = אנו כל בית ישראל המטמון
= שרש הנאה = הנאה פנינים = הנאה פעמים
= ציון כלה = הכל ציון
= עולם שמחה את הנשמה
= את כל ספרי עולם שמחה
= גוף אליהו = בכל גוף
= מגד צדיקים = הגוף מגד
= הגוף אמו = צדיקים אמו = צוחקים אמו
= מגד כל נדריך
= ברחם אמי

בחג ראש השנה = 874 = עדף
= ראש השנה אהבה
= סדרים = הנה כל נדריך
= עולם שמחה צדיקים = 1873 = 874
= עולם שמחה צוחקים
= הגוף עולם שמחה
= קרן הרחם עולם שמחה = 2872 = 874
= רחם כל עדת ישראל = כל דעת רחם אמך
= כל דעת אמך ברא אדם = אברהם כל עדת ישראל
= רחם אמך כל דעת = רחם ישראל כל דעת
= דעת הנשמה = עדת כל ספרי
= תחית המתים

אודות קרבנות, זבחים וכפרות


אודות קרבנות, זבחים וכפרות

בע”ה נראה כי החיים הם הזבחים. אי אפשר לחיות בלי לעשות את הקרבנות ממש, ככתוב בתורה. החיים הם העבודה שלנו.

ש = 300 = כפר = יצר = מסר = מכל דור = בצבור

קרבן = 1002 = 3 = ג = אב = בעל שם = שבת מכל דור
= שבת צבור = ברך בצבור

הקרבן = 1007 = 8 = האב = אהב = אגד
= תקון שרש = אור נשמתי =תקון נשמתי

קרבנות = חנן = בונן = כל הגן

זבח = 17 = הזה = זהה = אדיב = טוב

= אגד המגשימים = 1016 = 17 = תורתי = כל ספרי התורה

 הקרבן המגשימים = 2015 = 17

זבחים = 627 = זכרת = זבח האם = טוב האדם

= טוב עמך = עצמתי טוב = אדיבים = עמך אדיב

כפרות = 706 = עולם

הכפרות = 711 = העולם = אשתי = אדון = אין = אקים


זכר = 227 = זבח צדוק

כל זכר, כי הוא זכר, ו/או נקבה המסוגלת לזכור, מהווה זבח צדוק הכהן הגדול ממש, לא כאילו, במו חיינו.

כהן = 725 = כל העם = הכל לפניך = כלה לפניך

הכהנים = 690 = רעיתי

חיים = 628 = חכם = א + זבחים = קרן זבחים
זבחים עלץ = זבחי אם

החיים הם עבודת קודש וכל העם הם כהן המשרת את ה’ יתברך. היהודי/ה העושה את החיים בגיל הוא/היא כהן גדול (גיל = גדול). העושה את העבודה באשר, הוא/היא כהן ראש.
אין שום צורך לעשות חיקוי של העבודה בבית עשוי מאבנים קשות וקרות מלא כלי מתכת קרים. אנו עושים את העבודה בכל שאיפה ובכל נשיפה ובכל פעימת הלב. אין עבודה אחרת. המבקשים “לבנות את המקדש” החושבים שעלינו לעשות כל מיני טקסים מוזרים ולשחוט בעלי חיים אינם מבינים את התורה ואינם רואים את הקדושה העומדת לפניהם בכל החיים. הם אינם מבינים כי החיים הם העבודה כי הם לא מעריכים את החיים די הצורך לראות את הקדושה בחיים והם אינם מבינים שהמקדש מעולם לא נחרב ולעולם לא ייחרב. פשוט ולענין: הם מחפשים לעשות עסק מהחיים.

ענין הקרבנות והכפרות בכלל, וענין הנקבה בפרט, עמוקים במיוחד. המעונין מוזמן לעיין בספרי און-ליין הנקבה: הקרבנות והכפרות
ההסברים באנגלית, אך החילופים, כמובן ובהכרח, בעברית.


Tag Cloud